אלי, בדרכי.

מחשבה, עשייה ומה שביניהם. הגלוי והנסתר, כאן ועכשיו

חופית מורביה – לזכרה

השיר נכתב לבת אחי, חופית מורביה, חיילת צה"ל שנהרגה. העלתי אותו לקבוצת הפייסבוק לזכרה, לראשונה, לקח לי לא מעט שנים לכתוב "חופית, זה השיר שלך שכתבתי ביום בו נפרדנו".

לדף הפייסבוק של חופית: לחצו כאן

——————————-

ארצי מולדתי, הר וגיא עמק וגבע,
בך אוכל לטייל ולומר- אני ילד טבע.
נוטים קני שיבולת ברוח קדים,
פורחים להם בהר חמישה ורדים.

בא הראשון ואליי לי לוחש-
קרב נא ואספר לך על תופת ואש.
האדמה הזו, עליה אתה פוסע
הושגה בדם ויזע, האל שומע.

בא השני ואליי הוא פונה-
שב נא בצל עץ ותהנה.
צפה בנוף, הרח הריח
חוש העפר, הדשא מקריח.

בא השלישי שפוף מעט ואפל-
אותי זוכרים, אומר, רק בימי אבל.
שא ראשך בגאון בעת דומייה,
יונת השלום טרם הומייה.

בא הרביעי ואליי מחייך-
החיים יפים הם, דבש תלחך.
ראה את הטבע, החי והצומח
שמח ביומך ובילדך הפורח.

רק החמישי, בדד יוותר
לא ייגש אליי ומילה לא אומר.
שאלתיו- מה בפיך ורד מלא מרץ,
מה יש באמתחתך לחיי הארץ.

החמישי אליי אז פונה ואומר-
צרור את אחיי ראשית וטבלם במים
כי מתת נצח הם והיה להם מסור,
וזכור אותי הנבול- שלא תעשה את שאסור.

————————————————

רמי דקל לקח את השיר וביסס עליו את היצירה "את ארצי מולדתי" בהלחנה ושירה של מוטי ארוטי.

ביוטיוב: לחצו כאן