אלי, בדרכי.

מחשבה, עשייה ומה שביניהם. הגלוי והנסתר, כאן ועכשיו

הלכה למעשה או הלך לגמרי

מאת: Eli Moravia פורסם ביום: 19 בפברואר, 2016 קטגוריות: הוראה או הנחיה

שלומות,

אבקש להסב את תשומת לבכם למקור: http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=5083

".. קבוצת תלמידים בודקת ביחד את שיעורי הבית של חברי הקבוצה. התלמידים עורכים השוואה בין דפי שיעור הבית ומנסים לתקן ולהבהיר סוגיות. במענה לשאלות המורה מציגה הקבוצה סוגיות שונות שהם פועל יוצא של הכנת שיעורי הבית…"

שיטה נפלאה בעיניי, יש כאן מצב בו התלמיד צריך להתמודד עם כלי הערכה, לעתים להמציא אותם, שיח וסיעור. לטעמי יש כאן חינוך ללמידה נכונה, כמובן שכל המוסד חייב להיות שותף.

אותי יעניין לראיין את אחד התלמידים האלה בעוד כ-10 שנים ולשאול אותו האם חידוד המוח בעבר גרם לו לבחינה של דברים בחייו תוך שימוש באותם כלים אותם רכש או המציא בכיתתו כחלק מהקבוצה בה היה חבר.

אין ספק בכך שהאינטרנט והנלווה אליו תרמו את שלהם, ראו:

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2541

מכאן זה יוביל אותנו ל:

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=2496&referer=useJsHistoryBack

אני בהחלט מאמץ ומתחבר למשפט "ממצאי המחקר מוכיחים כי יש עדיפות להכנת שיעורי בית בסביבה מתוקשבת הנותנת לתלמידים משוב מיידי על פני סביבה ידנית מסורתית. לכן סבורים המחברים , יש הצדקה כלכלית מבחינת בתי הספר לאפשר לתלמידים להתחבר מהבית לשרתי האינטרנט של ביה"ס על מנת להשלים בצורה מקוונת את שיעורי הבית".

אסיים מובאה זו בעיסוק הנוכחי של עולם הפדגוגיה, האם התקשוב שולית החינוך או להיפך.  על כך עוד נדון לא מעט כאן.

הצטרפו אליי לרגע למסע אל העבר:

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=3197

רעיונות מהפכניים, איפה זה?…

אבקש להבהיר כי אינני בא מנקודת ביקורת הורסת או בונה, אני בא מנקודה מבקרת. יש להציף ולא לתת לכל זה לגווע.

רעיונות של המאה ה-21 אינם צריכים להיות נחלת "קבוצת בקרה" אלא נחלת הכלל בפרויקט, חבר'ה אין מה לבחון ולבדוק, עברנו כבר את זה, צריך ליישם.

2 תגובות ל “הלכה למעשה או הלך לגמרי”

  1. ליאורה פלד כותב:

    (פורסם במקור בתאריך 22/2/2014)
    בחרת בחירה מעניינת – נושא שעורי הבית, מעניינת וחשובה מאחר ובכל סיפור הרפורמות אנחנו שוכחים את אחריותו של התלמיד.
    הבוקר נתקלתי בפוסט זה אשר שם במוקד את התלמיד ולא את הרפורמה ומחזיר את חלק מהאחריות ללמידה לתלמידים וטוב שכך הוא.
    נקודה למחשבה של דורון בקל אילון במגזים "המראה"
    גם תפקידו של המורה המוצלח ביותר מסתיים בהוראה. אחריה מגיע השלב המשמעותי האמיתי בתהליך הלמידה – הלימוד. מכאן והלאה, על התלמיד לשבת (קודם בעצמו ואחר כך, אם יבחר, גם בחברותא) ולקרוא את החומר, לשנן (בדיוק, לשנן!), לתרגל, לנסח נושאים מסויימים במילותיו הוא, לוודא שהוא אכן מבין את החומר על רבדיו, להציק למורה בשאלות אם לא הבין וללמוד מן המשוב על טעויותיו במבחן ובמטלות הביצוע.
    כי העבודה האמיתית מתחילה אחרי השיעור. זהו תהליך ה"למידה המשמעותית" היחיד, ובלעדיו תלמידים לעולם לא יקנו דעת. ללא התהליך המייגע והמתמשך הזה, יישארו הילדים בורים וחסרי יכולת של ניסוח וניתוח, גם אם כל הידע שבעולם נגיש להם בהקלקה על העכבר.
    למרבה הצער, תלמידים רבים הפסיקו מזמן לקיים את תהליך הלימוד: להקשיב ולסכם את השיעור הנלמד בכיתה ולהכין שיעורי בית. מקרוב נתקלתי בתופעות של חוסר משמעת עצמית וזלזול בעצם הרעיון של רכישת השכלה ובמסגרת חינוכית. עד כדי כך שיש תלמידים שמתעצלים אפילו להעתיק עבודות, משום שמוחם נשטף בתפיסה ש"הלמידה מיותרת, כי כל המידע נמצא ממילא באינטרנט". מסיבה זו, העדיפה תלמידת תיכון שלא לפתור מבחן בגרות, ובמקום זאת לנצל את המעמד ומחברת המבחן כדי להתלונן על המורים שלה ועל מערכת החינוך כולה. וכי מה הקשר בין היות המורים מעניינים יותר או פחות (לראייתה) ובין חובתה וזכותה לפתוח ספר ולהתחיל לקרוא? ומה הקשר בין שיטת הלימוד לכך שאותה תלמידה החליטה לא ללמוד כלל ולהכין את עצמה למבחן? הרי גישה לחומר יש אפילו מהאייפון, וללמוד בחברותא אפשר גם בפייסבוק או בסקייפ. אז מה הבעייה, אם כך, להגיע מוכנים למבחן הבגרות?
    נראה, לאור זאת, כי הבעייה האמיתית כיום בהישגי התלמידים מצויה בחוסר נכונותם למלא את חלקם בתהליך הלמידה. ולראיה, תלמידים "חרשנים" מגיעים להישגים מצוינים גם ללא רפורמה של "לימוד חוויתי". מכאן, כל רפורמה שתתמקד רק בתהליך ההוראה החוויתית בכיתה – עניין חשוב שלעצמו – אך תפסח על הקניית הרגלים של קריאה, הבעה, תיחקור ותרגול של התלמידים עצמם, היא רפורמה בטלה מעיקרה ומיותרת.
    חשוב לציין שכל רפורמה מושכלת היא הזדמנות לעדכון, שיפור וקידום, ולפיכך – מבורכת. החינוך הממלכתי בהחלט דורש שינוי של האווירה הלימודית, טכנולוגיות הוראה וחלוקת קשב לכל תלמיד. אך במקביל אסור להזניח את הבסיס: פיתוח משמעת עצמית, דרישות גבוהות מכל תלמיד והתעקשות לחזור ללמידה משמעותית, במובנה הקלאסי.
    ציטוט:
    "המורה הוא זה שפותח את הדלת, ואילו ההחלטה אם להיכנס היא אך ורק של התלמיד".

    כל רפורמה שתתמקד רק בתהליך ההוראה החוויתית בכיתה, אך תפסח על הקניית הרגלים של קריאה, הבעה, תיחקור ותרגול של התלמידים עצמם, כל רפורמה שתתמקד רק בתהליך ההוראה החוויתית בכיתה, אך תפסח על הקניית הרגלים של קריאה, הבעה, תיחקור ותרגול של התלמידים עצמם, היא רפורמה בטלה מעיקרה ומיותרת
    לכן, לא משנה כמה יהיו בתי הספר חדשניים והמורים מצויינים – אם התלמידים לא יקבלו אחריות גם הם על הלמידה כל הרפורמות לא תצלחנה….
    http://www.maraah-magazine.co.il/show_i … itemType=0

  2. (פורסם במקור בתאריך 26/4/2014)
    תודה ליאורה.
    "שיעורי בית" מונח שעבר מן העולם. גם משהו בסגנון "המטלה שלאחרי" ….
    בהחלט הכל מתחיל ביכולת לעורר את יצר החקרנות, את רצון הלומד להמשיך לחקור את הנושא. כאן אנו מגיעים לצומת נוספת משום שרבים הלומדים הגורסים כי הם לומדים רק מה שמוצא חן בעיניהם. האם יש לפתח את הכיוון אליו הם מתחברים או להמשיך להלעיט אותם במידע שלעולם לא יהיה להם בו שימוש…..
    אני בעד ללכת לכיוון אותו מכוון הלומד אך לא לוותר על שיח הקשור לרומו של עולם. השכלה כללית היא לא מילת גנאי, מקצועות הליבה ברובם מסכמים את "רומו של עולם" ואישית הייתי מסיר כמה מהם.

הוסף תגובה !