אלי, בדרכי.

מחשבה, עשייה ומה שביניהם. הגלוי והנסתר, כאן ועכשיו

בולגריה

מאת: Eli Moravia פורסם ביום: 3 במרץ, 2016 קטגוריות: יומני מסע

מדינה בחצי האי הבלקני, במזרח אירופה. היא גובלת ברומניה בצפון, בים השחור במזרח, ביוון ובטורקיה מדרום, ובמקדוניה ובסרביה במערב. מבחינה מנהלית, מחולקת בולגריה ל-28 מחוזות, סופיה היא בירת בולגריה וב-2011 נמנו בה 1.2 מיליון תושבים. לאורך גבולה הצפוני של המדינה עובר תוואי הדנובה ובמזרחה היא גובלת בים השחור. בבולגריה שני רכסי הרים מרכזיים הרי הבלקן והרודופי. שבטים תראקים התיישבו באזור בולגריה עוד במהלך המאה ה-12 לפנה"ס, אך ההיסטוריה הלאומית הבולגרית החלה בשלהי המאה ה-7, תקופת האימפריה הבולגרית הראשונה אשר בראשית המאה ה-9 הפכה למעצמה אזורית וליריבתה של האימפריה הביזאנטית.
במקביל אימצו הבולגרים את הנצרות האורתודכסית.
ב-1018 עלה בידי הביזאנטים להכריע את הבולגרים והם איבדו את עצמאותם המדינית למשך 167 שנים. ב-1185 הוקמה האימפריה הבולגרית השנייה אשר הייתה לפרקים עצמאית ולפרקים וסלית של אורדת הזהב והאימפריה הביזאנטית.
בשלהי המאה ה-14 פלש צבא האימפריה העות'מאנית לאזור בולגריה והכריע את הבולגרים.
העות'מאנים שלטו בבולגריה עד לתבוסתם על ידי צבא האימפריה הרוסית במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877-1878).
לאחר המלחמה, הוקמה נסיכות בולגריה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין.

ב-1908 הפכה בולגריה לממלכה תחת המלך פרדיננד הראשון. הבולגרים לחמו במלחמת הבלקן הראשונה, השנייה ובמלחמת העולם הראשונה ובכולן, לאחר הצלחות ראשוניות הובסו ואיבדו שטחים נרחבים ובכלל זה המוצא לים האגאי.
במרבית שלבי מלחמת העולם השנייה, הייתה בולגריה בעלת בריתה של גרמניה הנאצית ואף חתמה על ההסכם התלת-צדדי.
עם זאת, צבא בולגריה לא השתתף בפועל בקרבות לצד הוורמאכט.
במהלך תקופה זו אימצה בולגריה מדיניות גזע והחילה על יהודי בולגריה את החוק להגנת האומה.
במרץ 1943 גירשו הבולגרים לטרבלינקה את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופירוט ונכשל ניסיון גירושם של יהודי בולגריה "הישנה".
בספטמבר 1944 הופל השלטון המלוכני בהפיכת חזית המולדת הבולגרית ובהמשך עלה בידי המפלגה הקומוניסטית להשתלט באלימות על המדינה והיא הפכה לרפובליקה עממית.
בולגריה הייתה גרורה נאמנה של ברית המועצות וחברה בברית ורשה. טודור ז'יבקוב היה שליטה בפועל של בולגריה למשך מרבית שנות השלטון הקומוניסטי והוא הפך לסמלה של התקופה.
אירוע סתיו העמים לא פסחו של המדינה, ב-1989 הודח ז'יבקוב וב-1991 הפכה המדינה לרפובליקה והונהגה חוקה חדשה.
בולגריה היא דמוקרטיה פרלמנטרית, נשיאה נבחר אחת ל-5 שנים ובפרלמנט הבולגרי 240 חברים.

ב-29 בנובמבר 1948 הכירה ממשלת בולגריה בראשותו של גאורגי דימיטרוב במדינת ישראל, וב-4 בדצמבר כוננו יחסים דיפלומטיים בין המדינות.
ב-1952 נפתחה צירות בולגרית בתל אביב ובראשה עמד מיופה כח. כגרורה נאמנה של ברית המועצות פיתחה בולגריה את יחסיה עם ארצות ערב וצמצמה עד למינימום את קשריה עם ישראל.
ביוני 1955 הפילו מטוסי קרב בולגרים מטוס נוסעים של אל על שסטה מנתיבו אל תוך שטח בולגריה. כל הנוסעים ואנשי הצוות נספו בהתקפה. האירוע החריף את המתיחות ביחסי שתי המדינות.
ב-10 ביוני 1967, לאחר מלחמת ששת הימים ובעת כהונתו של טודור ז'יבקוב כראש הממשלה, ניתקה בולגריה את יחסיה עם מדינת ישראל כשאר חברות ברית ורשה.
לאחר ניתוק היחסים טיפלה שגרירות אוסטריה בישראל בקשרים הרלוונטיים בין המדינות.
עם עלית גורבצ'וב לשלטון בברית המועצות החלה בולגריה להפשיר באיטיות את קשריה עם ישראל וקוימו מגעים בלתי רשמיים בין נציגויות שתי המדינות במרכז האו"ם בניו יורק, שהובילו בין 1985 ל-1986 לפגישות לא רשמיות של שרי החוץ שלהן יצחק שמיר ופטר מלאדנוב.
רעיית שר החוץ שולמית שמיר הוזמנה לביקור פרטי בבולגריה, ארץ הולדתה, הוא נערך ב-1986 והבולגרים העניקו לו אופי רשמי. ב-1988 הוזמנה שולמית שמיר להשתתף בסמינר לציון 45 שנה להצלת יהודי בולגריה. כן הודקו המגעים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.‏

ב-1989, לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי ובעקבות חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לבין פולין, הונגריה וצ'כוסלובקיה ובסיומם של מגעים נוספים שבשלו, החליטה ממשלתו של אנדריי לוקאנוב לחדש את יחסיה הדיפלומטיים של בולגריה עם ישראל. בטקס שנערך בסופיה ב-3 במאי 1990 חתמו שר החוץ הישראלי משה ארנס ועמיתו הבולגרי בויקו דימיטרוב על חידוש היחסים בדרג של שגרירויות.
אירועי מלחמת העולם השנייה והנצלותם של 48,000 יהודי "בולגריה הישנה" הובילו למערכת יחסים אוהדת בין בולגריה לישראל.
עם זאת, סוגיית גירושם של יהודי תראקיה ומקדוניה על ידי הממשלה הבולגרית היוותה אבן נגף במרקם היחסים החדש.
ב-28 במרץ 2008 ביקר בישראל נשיא בולגריה גאורגי פרבאנוב ובטקס במשכן הנשיא קיבל בשם בולגריה אחריות לגורלם של 11,343 מגורשי תראקיה ומקדוניה.

מערכת היחסים בין המדינות מוגדרת כאסטרטגית ובאה לידי ביטוי בתחומי הביטחון, הכלכלה והפוליטיקה האזורית, תוך תמיכה הדדית בפורומים בינלאומיים.‏ ב-2009 לאחר מאמץ דיפלומטי ישראלי, נבחרה אירינה בוקובה למזכ"ל אונסק"ו תוך שהיא גוברת על פארוק חוסני המצרי שהציג קו אנטי ישראלי מובהק. בראשית דצמבר 2010, במהלך השריפה בכרמל, שלחה בולגריה שני מטוסי כיבוי ו-120 כבאים כדי לסייע בכיבוי האש.
ביולי 2011 ביקר ראש הממשלה בנימין נתניהו בלוויית פמליית שרים בבולגריה ובמהלך הביקור התקיימה ישיבת ממשלה משותפת לשתי הממשלות אשר שודרה בטלוויזיה הבולגרית,‏ בספטמבר 2011, בעת ביקור באנקרה, הביע שר החוץ הבולגרי ניקולאי מלאדנוב הסתייגות מקווי מדיניותה של טורקיה כלפי ישראל בעקבות אירועי המשט לעזה‏ ובנובמבר נמנעה בולגריה בהצבעה לקבלת הרשות הפלסטינית כחברה מלאה באונסק"ו.‏
בולגריה נמנעה גם בהצבעה שנערכה ב-29 בנובמבר 2012 ובמסגרתה אישרה העצרת הכללית של האומות המאוחדות ברוב גדול את צירופה של הרשות הפלסטינית לארגון כמדינה משקיפה שאינה חברה מלאה.

יהדות בולגריה
ראשוני היהודים באזור בולגריה היו הרומניוטים ומקורות ראשוניים מהכפר גיגן ומהעיר פלובדיב מתארכים את תחילת התיישבות היהודים באזור בין אמצע המאה ה-2 לראשית המאה ה-4. מתקופה זו ועד לתקופת האימפריה הבולגרית השנייה העדויות הן רק שניוניות ומתבססות על השפעות נוכחותם של יהודים באזור, כגון היותם מתווכים בין האימפריה הבולגרית לממלכת הכוזרים והשפעת הכתב העברי על יסוד האלפבית הגלגוליטי.

מתקופת האימפריה הבולגרית השנייה קיימות עדויות ראשוניות רבות להתיישבות יהודים בבולגריה. היהודים התרכזו בבירה טרנובו וזכו לחופש פולחן ומסחר, שהיו חריגים לעת ההיא באירופה. החופש היחסי לו זכו בני הקהילה גרם לכך שבראשית המאה ה-13 קרא האפיפיור גרגוריוס התשיעי למסע צלב כנגד איוון אסן השני, קיסר בולגריה. על מעמדם של היהודים בעת הזו ניתן ללמוד גם מנישואיו של איוון אלכסנדר, קיסר בולגריה לשרה או תמרה בת הקהילה היהודית מטרנובו אשר התנצרה והפכה למלכה תיאודורה.

לאחר כיבוש בולגריה בידי האימפריה העות'מאנית החלו גלי הגירת יהודים לאזור. בשלהי המאה ה-14 הגיעו יהודים שגורשו מהונגריה על ידי המלך לאיוש הראשון, באמצע המאה ה-15 הגיעו יהודים שגורשו בצו שארל השביעי, מלך צרפת וב-1474 מגורשי בוואריה שגורשו על ידי לודוויג התשיעי, דוכס בוואריה. בשלהי המאה ה-14 החלו להגיע מגורשי ספרד אשר הוזמנו לשטחי האימפריה העות'מאנית על ידי הסולטאן באיזיט השני. בכמותם הרבה החלו יהודי ספרד לשנות את אופי הקהילות בבולגריה אשר קיבלו בהדרגה צביון ספרדי. היהודים עסקו במסחר ונהנו מחופש פולחן. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית שהפך את בולגריה לאזור קרבות, לווה בפגיעות רבות בקהילות היהודיות השונות והוביל גם למשבר כלכלי חריף.

לאחר קבלת העצמאות מהעות'מאנים חוקקה בבולגריה חוקת טרנובו שהייתה ליבראלית ומתקדמת לזמנה וכללה זכויות רבות למיעוטים ובכלל זה לבני הקהילה היהודית. בני הקהילה זכו לחופש פולחן, עיסוקים והתאגדות קהילתית. בראשית המאה ה-20 התגוררו בנסיכות הבולגרית כ-33,000 יהודים ב-47 יישובים שונים, אשר ב-34 מהם הייתה קהילה מאורגנת, ממוסדת ובעלת פעילות ציונית ענפה. בני הקהילה נטלו חלק במלחמות הבלקן ובמלחמת העולם הראשונה ובמהלכן נפלו כ-1,000 חיילים יהודים.

החל מאמצע שנות ה-30 החלה בולגריה מתקרבת לגרמניה הנאצית ובמקביל התיר השלטון להקים ארגונים אנטישמים ואף נקט באנטישמיות ממוסדת. בספטמבר 1939 גורשו כ-4,000 יהודים מבולגריה במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים" ובינואר 1941 חוקק החוק להגנת האומה. היהודים הוכרחו לענוד כוכב צהוב ו-9,000 גברים בגילאי 20-40 נשלחו לעבודות כפייה. בראשית מרץ 1943 גירשו הבולגרים את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופירוט אל מותם במחנה טרבלינקה.
במקביל נכשל ניסיון גירושם של 48,000 יהודי "בולגריה הישנה" בשל מאבק עיקש של הנהגת הקהילה היהודית וראשי הקהילות בערים השונות שנעזרו בפוליטיקאים והנהגת הכנסייה הבולגרית.
במאי 1943 גורשו כ-20,000 ביהודי סופיה לערי השדה, אך לא אל מחוץ לבולגריה.

לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הייתה ציפייה בקרב יהודי בולגריה להשבת זכויות הפרט והרכוש שהופקע, אך ציפיות אילו לא התממשו. העובדה שמדובר היה בקהילה בעלת אופי ציוני מובהק, בשילוב אי השבת הרכוש שהופקע כגון מפעלים וקרקעות והפגיעה בחופש הפרט על ידי השלטון הקומוניסטי, הובילה לעלייה ההמונית למדינת ישראל, במסגרתה עלו 45,000 אלף מתוך 51,000 בני הקהילה. השלטון הקומוניסטי הגביל את חופש הפולחן של יהודי בולגריה שנותרו במדינה. ב-1961 הוחרם מבנה בית הכנסת בסופיה. הרב הראשי לבולגריה הרב ד"ר אשר חננאל המשיך לקיים במקום תפילות בניגוד לדרישת השלטונות, נעצר, נכלא ובהמשך נשפט ונדון לשלוש וחצי שנות מאסר. ב-1962 הדרדר מצב בריאותו ולאחר לחץ בינלאומי כבד נערך לו "משפט חוזר" והוא שוחרר מכלאו.‏

*באדיבות ויקיפדיה

לאתר הבית של יהודי בולגריה

 

"גן העם הבולגרי", יפו.

הוסף תגובה !