אלי, בדרכי.

מחשבה, עשייה ומה שביניהם. הגלוי והנסתר, כאן ועכשיו

דף הבית

"האהבה הגדולה שאנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עיננו מלראות את כל מומיה, אך גם אחרי הביקורת היותר חופשית נקייה היא מכל מום. כולך יפה רעייתי ומום אין בך!"
-כתב הרב קוק, מתוך הספר "אורות" , חלק "אורות ישראל" (פרק ד', פסקה ג')

עמוד הבית, דף הבית, לחצן "חזור".

מאז עליית האינטרנט כחלק מחיי היום יום של רובנו, תמיד שאלתי את עצמי למה הכוונה בהגדרות אלה. הלוא אני גר בביתי ומדוע זה אזדקק לעמוד או דף שיגדיר את ביתי?

עם השנים הפך ענן האינטרנט לביתם של רבים ויש המוצאים את בית מגוריהם הפיזי משני. מסרב אני לקבל זאת, לעולם אעדיף את המגע האנושי הפיזי, הקיומי ושאינו מוגדר באיזשהו "ענן". במקביל אין כל פסול בעיניי לתת "פובליקציה" לכל הקורה בדרכי, בבית בעמל יומי ובמפגש אקראי ברחוב ליד דוכן העיתונים.

אז… אפתח את "עמוד הבית" שלי בהזמנה בכל עת לסלון ביתי הנמצא על פני כדור הארץ, אין צורך להיעזר במפות גוגל, כל שיבקש יקבל את המיקום ואכבדו במשקה קל ובשיחה קולחת.

מכריי היודעים את עיסוקי ואת מהלך יומי יתהו- האם זה אלי שאנו מכירים? האם זה אותו אחד שהמקלדת ומסך המגע דבוקים לאצבעותיו? להם אומר- כן, זה אותו אחד. התחלתי את דרכי בעולם המחשוב בשנות ה- 70' של המאה הקודמת, עוד כנער באוניברסיטת בן-גוריון באולמות המחשבים, מחפש את דרכי בין הררי פלט מדפסת סיכות מצרצרת ולבין גלילי סלילים מגנטיים הסובבים להם על צירם הלוך וחזור. מנסה להבין את שפתו של זה ה"גולם" ומחפש בין אלפי שורות פלט את הסימן האחד והיחיד שמונע לרגע את האפשרות שעל המסך הירוק מולי ירצד המשפט "שלום אלי".

יומן הכתיבה האלקטרוני שלפניכם, קרי "בלוג", ישמש במה מקוונת לתחומים שונים , הצטרפו למסע ושוטטו ברחבי הקטגוריות השונות, קחו חלק בשיח בהגיבכם במקום אליו אתם מתחברים וכולי תקווה ששהותכם תנעם לכם.

יומן הכתיבה האלקטרוני מאפשר לכם הצצה לחיי האישיים, לעתים עמוק וחשוף ולעתים רדוד ואינפורמטיבי, בקשתי הצנועה- כבדו את המקום ועשו שימוש מושכל בתכנים ולמען ההגינות מתן קרדיט זה לא מעשה רע.

איך אפשר ללא תודות?

אז, בהחלט לא בנוסח נאום בר המצווה אולם אי אפשר בלי- תודה לכל מי שהביאני עד הלום.

תודתי להוריי שנתנו בי חיים, את התובנות הראשוניות ואת האפשרות לברור מהן, את שאוליך לחיים נותר בידיי.

תודתי לאחיי על היותם כפי שהם, ברגעים המצחיקים וברגעים העצובים, וגם אם דרכינו לא נפגשות לעתים- בלבי אתם לנצח נצחים.

לזו שאתי לצדי ובתוך נפשי, לזו שבחרה בי משלל גברברי תבל, קצרה היריעה מלהביע ולמען האמת אעדיף להביע באופן אישי  .

לשני הפרחים המקסימים בחיי, אני מקווה שלא תמצאו את אבאל'ה מספר עליכם יתר על המידה…

בהבעת הערכה עמוקה אסיים פתיח זה, לד"ר ליאורה פלד, מנכ"לית עמותת תללי"ם (תמיכה לימודית לתלמידים חולים ומרותקים), הפתחה בפניי דלת רחבת היקף לעולם הרשת המתוקשבת ונטעה בי את יצר המידענות.

אז…. מסע נעים ולא לשכוח להשאיר מילה פה ושם

יסוד הכעס בא מצד חסרון היצירה.
– הרב קוק { מתוך הספר "אורות הקודש" (ג' רמ"ג) }